לפני חודש, בצהריי היום נערך ארוע השקה לצאת ספר הילדים שלי, ספר ילדים שכתבתי מתוך געגועים גדולים ואהבה, לאיש אחד שאיננו עוד ובעיקר למשפחתו, שהייתה צריכה משהו שיעזור לה לספר עליו לילדים של המשפחה.
קשה מאוד לספר על מישהו שאיננו, כי עצוב לנו, כי אנחנו מפחדים להכאיב לצד השני, כי זה פותח בנו את מכונת הדמעות ונקודות שחשבנו שכבר אינן רגישות כמו בעבר.
לפני שבע שנים בעלי, אייל, נהרג בתאונת דרכים. לאורך השנים למן הבוקר הנורא ההוא ועד היום התמודדתי, עיבדתי, התפתחתי, עברתי שינויים בתפיסתי את העולם ובפרופורציות שלי וכל הזמן הרגשתי מעגלים שאינם לגמרי סגורים.
היום, כשהגשתי את הספר למשפחתו, שהיא גם משפחתי, הרגשתי בדיוק את מה שהקריא חבר טוב שלנו " יש את הקוראים של הספר הזה, שיהיו לרב אנשים, קטנים וגדולים, שעברו איזשהו כאב מהטווח הרחב מאוד של האובדן…האנשים האלו, אולי גם יחזירו לעצמם לרגע פיסה קטנה ממה שאי אפשר להחזיר, וידעו אולי קצת יותר טוב איך להעביר את הפיסה הזאת הלאה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה