מה מבדיל בין יכולת לאי יכולת, מבחינת אמצעים?
אחת התשובות לשאלות האלה היא תשובת הניידות.
הזמן והאמצעים להעברת דבר מסוים, מידע מסוים, אדם מנקודה א' לב'.
בדרך למקום שנקרא פיורסי, חלפנו על פני צעדה נשים וגבירם בדרכם ליום השוק השבועי, יום שישי.
אנשים צועדים עשרות ק"מ על מנת למכור את מרכולתם, שיכולה להיות חמישה ק"ג של לימונית ובצל ירוק.
באחת העצירות שעשינו עצרה לידינו אשה שהציעה לנו ממרכולתה, צמחי תבלין.
היא סיפרה שהיא צועדת משלוש לפנות בוקר, השעה הייתה 10:30, ועדיין שלושה ק"מ נותרו לה לפני השוק.
קנינו ממנה צמחי תבלין, נתנו לה בקבוק מים.
דיברנו על זה, שלוש נשים מקומיות וזרה אחת.
כמה נחישות צריך, כמה צורך.
הצורך הזה קיים בגלל שאין סדר, אין עזרה, כל אחד בשביל עצמו.
היא תגיע לשוק, תמכור חלק מהדברים ותצעד חזרה.
וכך שוב, שבוע אחרי שבוע.
ובגלל שאין פה תחבורה ציבורית אמיתית, אין מי שידאג לה, החקלאות שלה תישאר אישית,
היא תמשיך לצעוד, והעולם שלה יישאר שלישי.
ארגוני הסיוע מדברים על חקלאות ויצירת תשתית מדינית,
שתעזור לנשים כמוה לא לצעוד 10 שעות כדי להרוויח עשרה דולר.
אני מקווה שהיא הגיעה הביתה בשלום.
