" United Nations Secretary-General Ban Ki-moon said : "Today, we have mobilized to give Haiti and its people what they need most: hope for a new future. We have made a good start, we need now to deliver."
מזכ"ל האו"ם, הסביר שמדינות העולם והאומות המיוחדות, לאחר שגייסו למעלה משבעה בליון דולר, יכולים לתת לאנשי האיטי תקווה. תקווה לעתיד טוב יותר.
יכול להיות שהבעיה היא אצלי, אבל עם תקווה לא קונים אוכל, לא מייצרים מקומות עבודה, לא מחלימים מכולירה.
יום השנה להאיטי יחול ביום רביעי הבא, 12/1/2011, ואם תצאו לטיול ברחובות פורט או- פרינס, כשבידכם מסרטה שצילמה את אותם רחובות לפני שנה ההבדל יהיה קטן מדי, אבל אולי מלא תקווה.
מאות אירגונים פועלים בהאיטי, חלקם אריגונים וותיקים וחלקם חדשים, אולי חדשים מדי. האו"ם מנסה לנצח על מקהלה שאינו יודע מי הם נגניה, אינו מתאם את פעולתם, ואינו מצליח, בעיקר, לגייס את המדינה לפעולה אפקטיבית.
אתם בטח חושבים לעצמכם עכשיו, מהי פעולה אפקטיבית? אלגוריה: דמיינו מאות אנשים שרצים עם כדי מים וממלאים ארבעים בארות במשך שבוע- כל באר תתמלא במעט. במקביל, קצב ספיגת המים בקרקע יגרום לאיבוד מים רב.
עכשיו, בואו נחשוב אפקטיבי- בואו נדפן עשר בארות וניתן לאותם מאות לרוץ שבוע עם אותה כמות מים. הבארות יתמלאו ויישארו מלאים.
אז בהאיטי, כולם רצים. מלאי כוונות טובות, הבטחות, תקווה ורצון קטן לתהילה. הארגונים לא משתפים מספיק פעולה ואין התכווננות לאותם יעדים.
במקביל להתנהלות "הזרים" במדינה חיים להם תושבי האיטי. עשרה מליון אנשים אופטימיים ובעלי חוסן מדהים במדינת העבדים הראשונה והיחידה- שמרדה וקיבלה עצמאות. עשרה מליון אנשים שחולמים על לצאת מהארץ הזו. ארץ שיכלה להיות גן עדן והפכה למקום של שחיתות, עצלות, החלטות לוקליות וגלובליות מלאות באינטרסים, פשע ואלימות.
והאנשים האלה, בתוך הכאוס החדש שנוצר בתוך הכאוס הישן מאבדים אמונה ותקווה. ובמקום בו האמונה והתקווה אובדות במקביל לעשייה מועטה מדי, מאבקי אגו וחוסר ארגון הסיכוי להצלחה מתמעט.
בחודשים הראשונים אחרי הרעידה התקווה הייתה אמיתית, חלמו על שינוי כיוון להאיטי.
הגיע זמן שייעשה מעשה. כל ההצלחות הקטנות צריכות להמשיך, אבל מישהו חייב להנהיג, במלוא מובן המילה, שינוי. צורת עבודה אחרת.
להתחיל מהדברים הבסיסיים- פינוי ההריסות, שיקום שניים- שלושה כבישים מרכזיים, חיבור ארגונים קטנים לפעולה מוגדרת, ועוד.
והכל, לפני שיהיה מאוחר מדי. כי יגיע אסון נוסף, והאיטי תישכח.
מי ייתן ושנה הבאה תהיה אפקטיבית יותר ומאושרת יותר לתושבי האיטי.
