בסדרה פלפלים צהובים מסבירה המטפלת למשפחה שיחסים הם עניין של פינג פונג. כל אמירה או מעשה שלנו מהווים התחלה ל אינטרקציה חברתית, וישנם כאלו שמתקשים להיות חלק ממנה. בין אם הם לא עומדים בקצב, לא מבינים את המשמעות, לא מתעניינים או לא רוצים להגיב.
אני עובדת עם ילדים ונערים בספקטרום בשילוב של ניתוח התנהגות ופעילות גופנית. אחד מהנערים לו בניתי תכנית התערבות אוהב מאוד פינג פונג ושיחק בנבחרת מספר שנים.
כאשר הנער משחק פינג פונג הוא מרוכז, אפילו מרוכז מספיק בכדי ללמוד מיומנויות חברתיות, כמו פינג פונג חברתי- שיחתי.
אני, לעומתו, לא מזהירה בפינג פונג שולחן. לשם ההתוודות, כשהייתי ילדה צעירה מאוד סבא שלי לימד אותי פינג פונג שולחן. נורא נהניתי ללמוד ולשחק איתו, אבל שותפים אחרים למשחק לא נתנו לי תחושת מסוגלות לאורך זמן, כך שנטשתי את הפינג פונג מוקדם מהצפוי. עם זאת, תמיד כשאני רואה שולחן פינג פונג אני נזכרת בסבא שלי ואיזה איש ספורטיבי ומיוחד הוא היה.
ההסכם ביני לבינו הוא הדדי, הוא מלמד אותי את הכללים ומגלה סבלנות כשאני לא מצליחה או צריכה עזרה והוא לומד להקשיב לי ולענות לי לעניין. כמות הסבלנות הנדרשת בצידו יותר גדולה מהסבלנות שאני משקיעה, ולו בשל קשיים מובנים אצלו, אך בכל שיעור שנינו מאושרים יותר ולומדים את הפינג פונג של האחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה