הקשבתי היום לתכנית המילה האחרונה.
עירית לינור הרבתה לדבר על פמיניזם וחמלה. אני מתייחסת לפמיניזם שלה. בתור מי שמגדירה את עצמה פמיניסטית שובניסטית אני מנסה לחיות את התמה של בל הוקס. בל, אמריקאית אפריקאית, אמרה שפמיניזם הוא שיוויון ביחס. דהיינו גברים לנשים ונשים לגברים. בזאת היא מבטלת עליונות ומנסה ליצור כר שווה של התנהלות. עירית לינור הביאה דוגמא לפתטיות של הגבר הפמיניסטי מדי, לתפיסתה. גבר שחושב שגבר מבוגר שיוצא עם בחורונת צעירונת משקר לדעתה, ועדיף שישתוק. ובכלל שישאיר פמיניזם לנשים {פמיניסטיות מתוסכלות?} לפי ההגיון הזה נשים שחושבות שזה בסדר הן סתם מטומטמות, וגברים פמיניסטיים מדי אינם אמינים. ואם אעז להרחיב, הפשט הוא שנשים יכולות להיות פמיניסטיות וגברים לא, מכאן שאנו תקועות במצב של אין מוצא.
אז יחי הפמיניסטי שמדיר גברים החוצה ויוצר אי התנהלות ואי שיח. מעניין מה הקשר של פמיניזם כזה לסדרות על גברים צעירים ועשירים, אולי להם מותר לאהוב נשים מבוגרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה