תפתחו את היומן שלכם. תספרו כמה ימי אבל וימי זכרון יש שם, ובלי ימי זכרון אישיים.
סעו בכבישי ישראל וטיילו באתריה וגלו מאות אנדרטאות זכרון.
תשאלו את עצמכם כמה פעמים שמעתם מוסיקה עברית נוגה ולא חשבתם שקרה משהו רע.
ועכשיו, מזל טוב, נולד יום זכרון חדש. יום זכרון לקורבנות תאונות דרכים.
בכיכר רבין פיזרו מכוניות מעוכות אחרי תאונות, תמרורי אזהרה.
אני נעה בין המחשבה על הפחדים שזה יכניס לילדים קטנים וללחץ שזה ייצור למי שעובר ליד, לבין השאלה מה זה חוץ מפוליטי? גם נפגעי תאונות הדרכים שנפגעו "בעקיפין" רוצים יום משל עצמם. או אולי העמותו שפועלות להפחתת תאונות הדרכים עלו על PR חדש.
למה? ביום הזה עם יתעצבו יותר? ירגישו שכולם אוהבים אותם? ירגישו שהרוג על הכביש "שווה" להרוג אחר?
ואולי אני טועה. אולי יום שכזה יעזור לנו לנהוג טוב יותר, איכפתי יותר. ואולי זו משאלת לב, שהרי אנשים מתנהגים על הכביש בצורה שאינה נפרדת מהתנהגויות אחרות.
איך שלא יהיה, ברוך הבא יום זכרון חדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה