סילבסטר זה איכס. המוני אנשים נדחסים באולמות או רחובות, לעיתים בבתים ומרגישים חגיגה. חגיגה מטורפת עד אובדן חושים, עטופים באלכוהול וגופות של זרים שנעים במרחב, מחפשים. הם מצאו סיבה לשמוח אבל עדיין לא מצאו את השמחה.
בבוקר הם יגידו שהמסיבה הייתה פצצה, והנה- שנה חדשה.
כבר מספר שנים שאני בוחרת בסרט טוב על פני הידחסות, השנה החלטנו לקפוץ לדרום ת"א, לארץ אחרת.
ירדנו מהמונית שפילסה דרכה בין עשרות רכבים של לא תל אביבים שחיפשו את דרכם, ואז חיפשו חנייה, ואז את המסיבה. עמדנו ליד גינת לוינסקי והתחלנו להסתובב בין המוני אנשים. אנשים המוכרים בחברה הישראלית כ- מהגרים, פליטים, זרים.
השעה הייתה 22:50 לערך ולפתע מצאנו עצמנו מול דלת מקושטת בלונים. מהוססים פנה אלינו איש פיליפיני וסיפר לנו שהם פתחו מסעדה פיליפינית ולרגל השנה החדשה המשקאות בתשלום והאוכל עליהם.
מהרגע בו חצינו את הדלת עזבנו את ישראל. מוסיקת שנות השמונים בקולי קולות, אוכל שמעולם לא ראינו ואנשים שמחים, לא דחוסים. בשמך שעה וחצי, בה טעמנו במבוכת מה, נכחנו בתפילה לשנה החדשה, שרנו ואף פיזזנו היה מגניב.
יצאנו והלכנו בשכונה, פגשנו שתי קבוצות של אנשים סינים ופיליפיניות. הראשונים שתו ורקדו באחת המרפסות תוך צילום העוברים והשבים וצילום עצמי. השניות עמדו ברחוב, חבושות כובעי סנטה ודפקו בסירים ובמחבתות לקראת השנה החדשה.
המשכנו בדרך הביתה, ישר לתוך ים אנשים שמחפשים.
שתהיה שנה טובה.
שנמצא את שנבקש ונזכור שזה מה שרצינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה