אני אתחיל באמירה כנה, אני מאוד אוהבת את היוצרת- זמרת מרינה מקסימיליאן בלומין.
והנה מגיע האבל. אבל בינוני שאינו מאיים על אהבתי ליכולתה הווקלית או לכשרונה וליצירתיות שלה במוסיקה.
זה התחיל מעט אחרי כוכב נולד. מרינה הצהירה שנשים מלאות זה יפה, ושלהיות מלאה עם עצמך זה הכי הכי. מגניב לגמרי. ואז, מספר חודשים לאחר מכן- דיאטה. חברה אמרה לי שמותר לשנות דעה ושהיא דיברה בקלות מפני שרק התפרסמה. טוב.
ואז, הגיעה הטלנובלה, ראיתי מספר פרקים ונהניתי, היא טובה, בייחוד ביכולתה להעביר תחושות, חושניות ואהבה לאוכל.
ואז, תכנית האוכל עם חיים כהן. נכון, ציפייה היא אם כל האכזבות. נכון, לחיים כהן הייתה {ותהיה בשידורים החוזרים}תכנית אוכל נהדרת בערוץ הראשון. תכנית שבישלו בה.
ישבתי עם חבר מכור לבישול וצפינו, כנראה שלא נשוב לזה. חשנו כמו מול תכנית אירוח שיש בה פינת בישול, ומרינה קצת שרה.
הבוקר בתכנית שאני לא זוכרת את שמה {ובינינו כנראה שלא אצפה לה בכליון אוזניים או עיניים או בכלל} בהנחיית מירי חנוך ואסף הראל נאמר שמרינה אמרה בראיון:
אני חושפנית בשירה מול הקהל ולכן לא אוכל מולו, אוכל הוא אינטימי........ (+תוספות) זו רוח הדברים.
ואני שואלת למה? הקטע הוא אוכל. הקטע הוא את. הפילוסופיות חסרות הטעם שאת מפזרת לא מוסיפות לך נופך של חכמה או מסתורין כאשר הן מתנגשות במעשייך בהווה, בעבר ואף בעתיד.
תתאמתי להיות את, כנראה שהמבוכה, ההצלחה ואולי דברים נוספים הופכים את הפשוט למסובך.
מחכה לדיסק.
ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה