האיטי, בדיוק ארבעה חודשים אחרי רעידת האדמה.
לפעמים צריך מישהו או מישהם שמגיעים מבחוץ, כדי לתת לדברים פרספקטיבה אחרת.
והיום, היה לי יום כזה, בו הייתי עם אנשים אחרים ולקחתי פסק זמן מהעשייה התמידית, כדי להסתכל על הדברים כצופה, וקצת כמתאמת.
ואז הבנתי שבעשייה הזו, בין הרי הבירוקרטיה, בין דברים שיכולים להיות אחרת, בין ארגוני ענק,
יש המון אנשים ומעשים נפלאים.
תבל בצדק- קבוצה של אנשים מופלאים שעושים העצמת קהילה מדהימה
המורים בבתי הספר שלנו שמשקיעים בילדים האלה, באוהלים האלה, את כל מרצם
שון פן והארגון שלו שמשאיר את האיטי על המפה, מאמין במה שהוא עושה ובחלקתו עושה טוב
אן, מארגון CHF, שפותרת כל בעיה לוגיסטית מורכבת
האנשים שהביאו אותי לפה
סטפני, העיתונאית שכל יום במשך עשר דקות מספרת לתושבי האיטי מה חדש, מה אפשרי.....
הצוות שלי, שעובד ועובד ועובד
ועוד המון אחרים.
אז נכון,
השיקום פה טובע בביצה ההאיטיאנית ובביצת הסיוע הבינלאומית המסואבת,
אבל, הארגונים הקטנים, אנשים יחידים, ומעשים קטנים מראים את אותותיהם.
וכמו שכתבה המשוררת הלאומית:
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד
איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה
איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה
ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה
ומאז אני בדרך שרה במקומה
אנשים טובים...
איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר
איש אחר יצמיח יער במורדות ההר
ואישה טובה אחרת, אם יהיה קשה
רק תצביע אל האופק ותבטיח ש -
אנשים טובים...
וממש כמו צמחי הבר הבודדים
הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים
הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות
אנשים על אם הדרך מחכים לאות
אנשים טובים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה