הסצנה ההאיטיאנית פורט א פרינס, או תיירות בהאיטי

תל אביב, ניו יורק, לונדון כולן מזוהות, אצלי לפחות, עם מקומות בילוי שוקקים חיים.

בהאיטי, מאז הגעתי לא נחשפתי לסצינה עירונית של בילויים מלבד לחיי הרחוב השוקקים.

השבוע גיליתי את המקום בו רואים ונראים בפורט א פרינס.

בהאיטי, כמו בכל מקום אחר ישנה קבוצה מובילה חברתית, בני המעמד הבינוני והגבוה אשר מסתובבים

במסעדות נבחרות ובמסגרות הקשורות זו בזו. לא תמיד קבוצה זו מובילה את כולם, לעיתים רק את עצמה, אך לבטח היא קיימת בכל מקום.

השבוע אכלתי במסעדות אליהן הולכים כדי להנות, לאכול אוכל טוב ולהיראות.

כמובן שבכל ערב עלתה סוגיית החיים הנורמליים לצד הצורך בשיקום, ולא הגענו לתשובה ברורה.

העובדה כי רב הסועדים היו בני המקום גרמה לי לתחושה של נורמליות. ואכן הצורך הזה להרגיש ש"הכל בסדר" זמן קצר ביום

הוא מהותי לאנשים כאינדיווידואלים ולחברה על מנת שלא תתפרק {בהקשר של "התפרקות" של עובדי סיוע- בפוסט נפרד וביקורתי}

אז על אילו מסעדות אני מדברת?

Papay- מסעדה יוקרתית, תחשבו "רפאל" מנוהלת על ידי שפית / אשת עסקים בה מעבר לאוכל אכלתי את קרם הבורלה בננות המדהים בעולם.

Kaza Nova- מסעדה של בחורה האיטיאנית מדהימה, שנפתחה חודש לפני הרעש וחזרה לפעול ב- 2/2/10, איטלקית מדהימה, עם אווירה של סוהו ניו יורק.

בר שאינני יודעת את שמו שנבנה בבניין עתיק, בצמוד לגלריה ומנוהל על ידי שתי בחורות, האחת בולגריה והשנייה מקוסובו, ונראה כמו מבצר עתיק.

באילו ביקרתי בשעות הלילה של אחרי העבודה, ואני יודעת שיש אחרות ושחיי הלילה של האיטי פועמים במרץ, ברחובות ובמסעדות חדשות, במקביל למאבק הזה של השיקום.

אז לשכנע אתכם לבקר בהאיטי כתיירים בטח יהיה לי קשה כרגע, אבל לפחות חברת תיירות אחת שכבר פועלת בהאיטי ו-unesco מתחילים לפתח אתרי תיירות, אשר נראים בתמונות, מדהימים. הם מתפעלים מבצר ענק מלפני כמאה חמישים שנה כאתר תיירות.

יש משהו מכעיס בעובדה שרק עכשיו, בשל הצורך, חושבים על זה, שכן בהאיטי מספר חופים פרטיים בהם עוגנות ספינות תיירים ומכניסות כסף לבעליהן. ועם זאת יש בזה משהו מנחם, ואני יודעת שאני מתעלמת מהפן הכלכלי ומיחסי הציבור המדהימים לחברה, בפיתוח ובחשיבה, על אף שחבל שלא נעשתה כבר לפני שנים.

בכלל האסון הזה, ישמש מקרה בוחן רציני לאופן ההתנהלות של ארגוני הסיוע, לאופן תקומת ממשל לאחר היעלמות כמעט מוחלטת ולחיבור בין השניים.

האסון הזה, לדעתי יוכל להיות מקרה בוחן ולמידה רציני מאוד בהקשר של פיתוח ולא רק בהיבט של שיקום.

פיתוח חינוך, תיירות חברתית, העצמת קהילות, פיתוח ולימוד חקלאות ועוד.