לפני ארבע שנים התנדבתי במחנות הפליטים בצ’אד. באחת הפגישות המקצועיות אמרה לי פסיכולוגית קנייתית שהסודנים מסוגלים לחשוב ברמה של ילדים. הייתי מופתעת למס. אלפיות השנייה ושאלתי אותה על מה מבוסת אבחנתה. היא אמרה לי בלי למצמץ שהקנייתים קיבלו חינוך בריטי, שהתנהגותם מעודנת יותר, ובכלל הם יותר לבנים, גם בצבע, לעומת שיחרותם של הסודנים.
כשהייתי בהאיטי קראתי את הכתבה הראשונה על עמנואל. נזכרתי בפסיכולוגית הקנייתית וחשבתי על כלל ספורי האפליה שמתקיימים בין שחורים, בין לבנים לשחורים, שין לבנים ללבנים.
מדרג הצבע שלנו עולה כאשר אנו מתעמתים עמו או נחסמים על ידו.
האבחנה הפשוטה היא כמו שאמר אלי ישי שגם אצל החילונים ישנה גזענות {פתח תקווה, קרית גת ואחרים} וכי אנו "נטפלים" לחרדים כי נוח לתקוף אותם.
מישהי אמרה לי שאצל החרדים אין את ה-PR, פוליטיקלי קורקט, הידוע לשמצה, והם אומרים את שבלב כולנו.
אני חושבת שגזענות הייתה ועודנה קיימת ושיש להוקיעה.
אין צורך לוותר לאבות שיושבים בכלא ויש להעניש את האמהות. אינני משלה את עצמי שדרכיהם ישתנו, אך כחברה יש להביע עמדה מסוימת, כמו שכמיעוט יש לבקר את המדינה במידה והיא פועלת בניגוד לסדר הישר, האוניברסלי.
כשראיתי את התמונות בטלוויזיה, של ילדים וילדות בוכות אל מול הוריהם הבנתי מדוע ההורים הביאו אותם, והצלחתי לחשוב רק על הצלקות שנחרתו על ליבן באותו היום.
קשה לקבל אדם באשר הוא אדם ואולי אנשים צריכים לעבור דברים מסוימים כדי לקבל את זה תפיסתית, לרע המזל לא תמיד אנו "לא עושים לחברינו את ששנוא עלינו" ואנחנו גדלים בדרך כלל כתבנית נוף מולדתנו דבר שמקשה עלינו לקבל את האחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה