יש לי חברה שאהבתי אליה אדירה. התחברנו לפני 13 שנה כאשר עבדתי עם הילדים המדהימים שלה. שניים מילדיה הם ילדים מיוחדים, בעלי צרכים ייחודיים. אחד מהם מתקשר הכי טוב כאשר הוא במים. על אף מגבלותיו הפיסיות וקשייו התקשרותיים, במים הוא דג, שמח, מתקשר ובעיקר מאושר.
הורים לילדים מיוחדים חיים בתוך מציאות מורכבת רגשית, כלכלית ופעמים רבות גם חברתית אל מול הקהילה הרחבה. בדיוק בשל הצרכים בתמיכות מסוגים שונים קמו לאורך השנים עמותות וארגונים שמטרתם היא סיוע- בטיפולים, קבוצות תמיכה, מידע, חינוך, מלגות ועוד.
התפיסה החברתית התומכת בשילוב ובשיתופי פעולה טוענת כי רק שילוב של כלל הגורמים הטיפוליים בקהילה תוביל לתוצאה מיטבית בה הילדים וההורים יקבלו את מירב התמיכות ובמקביל החברה תהיה פתוחה יותר לקבלת השונה, בין אם במרחב הציבורי ובין אם בשילוב בתעסוקה, מגורים, חברה ועוד.
לאור כל האמור לעיל, עת שמעתי את הסיפור הבא, הופתעתי וזעמתי:
- חברתי ביקשה מארגון איל"ן לקבל הנחה (הנחה בלבד) במנוי השנתי לבריכה שבניהולם.
- אף אחד לא חזר אליה עם תשובה.
- פנתה חברתי עורכת הדין, וביקשה הסבר מדוע בקשתה נדחתה.
- עברה כמעט שנה, לאחר נדנודים רבים התקבל מכתב עם מיני תירוצים-
- הילד סובל מ-X ולכן עלול לקבל התקף...... הילד צריך תכנית ייחודית ואילו האוכלוסייה שרגילה לקבל מאיתנו סיוע -
הינה בעלת IQ תקין ובעלת מוגבלות פיסית בלבד- ולכן קשה לנו לבנות תכנית, הוא עלול להתעלף ומי ישמור עליו וכד'.
- במקרה, מכרה של חברתי מונתה לנהל סניף בעמותה, והיא ביקשה ממנה עזרה.....
-3/4 שנה עברה....... חברתי נדנדה, והגיעה תשובה-
- לצערנו, לא נוכל לבנות תכנית לבנך..... וכו' וכו'....
- חברתי, אשה עדינה ומופלאה ענתה להם כך:
מצרה אני שלקח לכם למעלה משנה וחצי לענות לי,
ואם הייתם קוראים את בקשתי הייתם רואים שביקשתי הנחה, לא תכנית ולא מטפל צמוד;
אני, אימו, מגיעה איתו תמיד לבריכה.
* חשוב לציין שהיא ובנה מגיעים בכל שבוע לחוג בבריכה הקטנה- הטיפולית שבמתחם.
הסיפור הקטן הזה משקף את חלק מהרעות החולות של עמותות בארץ:
1. ריצוי התורמים- התורמים תורמים עבור אנשים עם מוגבלות פיסית בלבד, אז בכדי שהם לא יראו בבריכה "קהל" אחר,
לא נאפשר....
2. שמירת "חלקת אלוהים הקטנה" ופחד והרחקה של המיוחדים יותר, שאולי ירתיעו מישהו.
3. חוסר אנושיות ברור (אי הבנת הבקשה, דחייתה, תרצנות, חוסר כבוד) אל השונה מהאוכלוסייה בה הם מטפלים.
4. חוסר בתפיסה הוליסטית של העולם הטיפולי- חברתי, ובכך המשך שימור הפחד מקבלת השונה בחברה הישראלית.
הבטחתי לחברתי לא לפרסם את שמה ולא לפרסם את המכתבים.
קיבלתי אישור להעלות את הפוסט הכללי לכל מקום שיראה לי לנכון.
אשמח מאוד שתעזרו לי להפיצו, אולי הצדק ייעשה והיא תקבל את ההנחה, שמגיעה לה עפ"י הדין היבש (הגדרות הנכות של בנה).
תודה.
*נ.ב
אני יודעת שהעמותה הינה עמותה מדהימה, בעלת עשייה מדהימה והישגים יוצאי דופן, לכן המקרה מפתיע אותי כל- כך.
הורים לילדים מיוחדים חיים בתוך מציאות מורכבת רגשית, כלכלית ופעמים רבות גם חברתית אל מול הקהילה הרחבה. בדיוק בשל הצרכים בתמיכות מסוגים שונים קמו לאורך השנים עמותות וארגונים שמטרתם היא סיוע- בטיפולים, קבוצות תמיכה, מידע, חינוך, מלגות ועוד.
התפיסה החברתית התומכת בשילוב ובשיתופי פעולה טוענת כי רק שילוב של כלל הגורמים הטיפוליים בקהילה תוביל לתוצאה מיטבית בה הילדים וההורים יקבלו את מירב התמיכות ובמקביל החברה תהיה פתוחה יותר לקבלת השונה, בין אם במרחב הציבורי ובין אם בשילוב בתעסוקה, מגורים, חברה ועוד.
לאור כל האמור לעיל, עת שמעתי את הסיפור הבא, הופתעתי וזעמתי:
- חברתי ביקשה מארגון איל"ן לקבל הנחה (הנחה בלבד) במנוי השנתי לבריכה שבניהולם.
- אף אחד לא חזר אליה עם תשובה.
- פנתה חברתי עורכת הדין, וביקשה הסבר מדוע בקשתה נדחתה.
- עברה כמעט שנה, לאחר נדנודים רבים התקבל מכתב עם מיני תירוצים-
- הילד סובל מ-X ולכן עלול לקבל התקף...... הילד צריך תכנית ייחודית ואילו האוכלוסייה שרגילה לקבל מאיתנו סיוע -
הינה בעלת IQ תקין ובעלת מוגבלות פיסית בלבד- ולכן קשה לנו לבנות תכנית, הוא עלול להתעלף ומי ישמור עליו וכד'.
- במקרה, מכרה של חברתי מונתה לנהל סניף בעמותה, והיא ביקשה ממנה עזרה.....
-3/4 שנה עברה....... חברתי נדנדה, והגיעה תשובה-
- לצערנו, לא נוכל לבנות תכנית לבנך..... וכו' וכו'....
- חברתי, אשה עדינה ומופלאה ענתה להם כך:
מצרה אני שלקח לכם למעלה משנה וחצי לענות לי,
ואם הייתם קוראים את בקשתי הייתם רואים שביקשתי הנחה, לא תכנית ולא מטפל צמוד;
אני, אימו, מגיעה איתו תמיד לבריכה.
* חשוב לציין שהיא ובנה מגיעים בכל שבוע לחוג בבריכה הקטנה- הטיפולית שבמתחם.
הסיפור הקטן הזה משקף את חלק מהרעות החולות של עמותות בארץ:
1. ריצוי התורמים- התורמים תורמים עבור אנשים עם מוגבלות פיסית בלבד, אז בכדי שהם לא יראו בבריכה "קהל" אחר,
לא נאפשר....
2. שמירת "חלקת אלוהים הקטנה" ופחד והרחקה של המיוחדים יותר, שאולי ירתיעו מישהו.
3. חוסר אנושיות ברור (אי הבנת הבקשה, דחייתה, תרצנות, חוסר כבוד) אל השונה מהאוכלוסייה בה הם מטפלים.
4. חוסר בתפיסה הוליסטית של העולם הטיפולי- חברתי, ובכך המשך שימור הפחד מקבלת השונה בחברה הישראלית.
הבטחתי לחברתי לא לפרסם את שמה ולא לפרסם את המכתבים.
קיבלתי אישור להעלות את הפוסט הכללי לכל מקום שיראה לי לנכון.
אשמח מאוד שתעזרו לי להפיצו, אולי הצדק ייעשה והיא תקבל את ההנחה, שמגיעה לה עפ"י הדין היבש (הגדרות הנכות של בנה).
תודה.
*נ.ב
אני יודעת שהעמותה הינה עמותה מדהימה, בעלת עשייה מדהימה והישגים יוצאי דופן, לכן המקרה מפתיע אותי כל- כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה