מה שמוביל אותי להיכרות אחרת. ביקרתי את אבא שלי בארה"ב ובאחד הערבים החלטנו ללכת להופעת קאונטרי רוק שהומלצה בעיתון המקומי. לא ממש ידענו איך קוראים ללהקה, כנראה שמעולם לא שמענו שום שיר שלהם והחלטנו ללכת, ולהנות כמובן.
הגענו לפארק מופעים בגודל של אצטדיון כמעט, ולאט לאט אנשים החלו לגדוש את המקום, את היציעים ואת הדשא, מגרשי החנייה התמלאו רכבים אמריקאים גדולים. מבוגרים, תיכוניסטים, זוגות, משפחות, חבורות ויחידים הגיעו, חלקם מעונבים, חלקם הגדול לבושים בבגדי בוקרים ומגפיים. כולם אוחזים בירות או ברד בכוסות ענקיות שקנו ברחבה הענקית.
ממתינים, לא יודעים למה בדיוק.
אבא שלי, מיכל (אשתו) ואני.
באזור 20:00 עלה מופע חימום, להקה בבגדים מוזרים, שרים מדהים וכל שיר שונה מקודמו. בין שיר לשיר עלה מנחה מנגן וקורע מצחוק, ואנחנו מחכים.
ואז, עלתה הלהקה, שבעה חברי להקה ואורחים, המון גיטרות, מנורות מפוזרות על הבמה ואיזו מוסיקה.
רעמים וברקים עם מילים שעושות בלאגן חיובי בבטן ובראש.
השיר שפרסם אותם הוא chicken fried- http://www.youtube.com/watch?v=Ed49S2nyBD0
שיר מוזר ומצחיק כאחד.
כעבור שעתיים של הופעה משובחת, של להקה שלא הכרנו, יצאנו מרוצים. מהמוסיקה, מהארוע האמריקאי הזה שראינו בעיקר בסרטים, מהאנשים שישבו לידינו שצרחו את השירים במלוא גרון.
אבל בעיקר מהגילוי וההעזה, הצליח לנו (ובעיקר למיכל שראתה את הידיעה בעיתון המקומי)
אולי הם יגיעו להופעה בישראל (:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה