זמן רב לא כתבתי בבלוג הזה, אולי כי מצאתי מרחב של שקט,
אולי כי פתאום תהיתי את מי זה מעניין
אולי כי התעמקתי בכתיבה אחרת, מקצועית
אולי כי חשבתי שהגעתי למנוחה והנחלה המקצועית שלי
כי אני, הדרייב שלי הוא לשנות
להרגיש שאני מועילה, ומשנה, ומזיזה הרים
וכשנכנסתי לפני חמש שנים למשרד החינוך,
עם חלום מטורף
לשנות את פני החינוך
לנהל בתי ספר
הייתי בטוחה שזה יקרה
וגיליתי, שאני שבויה בבירוקרטיה
ושבעולם שמי שצועקת את עצמה מצליחה, אני לא מצליחה לצעוק
ושהבלוג שלי, חינוך גמיש, מצליח (הי, 8000 צפיות לפוסט חינוכי)
אבל, לא הפך אותי עדיין לאושיית חינוך
ואני לא יודעת מתי אנהל בי"ס
וזה לא תלוי רק בי.
ופתאום, מחשבות שאולי הכניסה לחינוך, הכניסה היומיומית לכיתה
דווקא עשתה את ההיפך
כי מי שמכיר אותי היום מכיר אותי כשרון המחנכת, מנחת סדנאות לנשות חינוך
אולי אפילו כיזמת טוגי
אבל לא כשרון שהזיזה הרים
אז אני שוב בזמן של תהיות, וחיפושים
ויודעת שדברים חדשים יגיעו.
ויודעת שדברים חדשים יגיעו.
ואם יש לכן ולכם עצות או רעיונות, אשמח לשמוע (:
