האיטי מתחילה להראות סימנים קטנים של שינוי, במחנות מסוימים מתחילה בנייה ובאחרים יש פינוי לבתים משוקמים.
כמות עובדי הסיוע קטנה במעט, ואני עדיין מחכה לשינוי אמיתי, יודעת שהתושבים המקומיים מחכים יותר ובסבלנות רבה יותר.
אני ישנה כרגע באוהל במרכז שיקום מדהים לילדים, מרכז השיקום שכתבתי עליו פעמים רבות.
בימים אלה אני מגלה אותו לעומק, את הילדים, את העובדים, האווירה, הלילות, ואני מתרגשת בכל פעם מחדש.
אני מגלה פה את רזי המאכלים ההאיטיאניים המסורתיים. ישנה חלוקה לפי ימי השבוע, כאשר בשבת ובראשון מכינים מאכלים מיוחדים {תמונות והסברים בהמשך}.
חם יותר בהאיטי באוגוסט, הרבה יותר יתושים והמון גשם בלילות.
לקח לי זמן לכתוב את הפוסט הראשון, ואני עדיין מרגישה שאני נותנת פה רק סקירת מצב מהירה. המון דברים מעסיקים אותי,
המון שאלות שניתן לכנותן פילוסופיות. חלקן על האיטי, חלקן על אנשים בכלל וחלקן קשורות אליי.
אז בינתיים,
חיבוקים האיטיאנים חמים,
Santo, Haiti
